חלק 1 מתוך 7איפה באנר יושב בעמוד
בפייסבוק המודעה שלכם מופיעה בפיד — בין פוסטים, אחת בכל פעם, על כל רוחב המסך. באתר תוכן זה שונה לגמרי: הבאנר הוא אחד מכמה דברים שמתחרים על העין באותו עמוד.
מודעה בצורת מלבן, במקום קבוע בעמוד של אתר. יכולה להיות תמונה, או מונפשת (עם תנועה). הקורא לא בא בשבילה — הוא בא בשביל הכתבה.
בואו נכיר את המיקומים הנפוצים:
- ראש העמוד — פס רחב מעל הכותרות או מתחת לתפריט. הדבר הראשון שרואים כשנכנסים.
- בצד — באנר גבוה בעמודה שליד הכתבה. במחשב בלבד, כי בטלפון אין ״צד״.
- בתוך הכתבה — באמצע הטקסט, בין פסקאות. הקורא גולל ונתקל בו. בטלפון זה מהמקומות שהכי רואים.
- דביק בנייד — פס קטן בתחתית מסך הטלפון, שנשאר במקום גם כשגוללים.
- בין הכותרות בעמוד הבית — בין רשימת הכתבות, כמעט כמו בפיד.
החלק של העמוד שרואים מיד כשהוא נטען, בלי לגלול. הביטוי בא מעיתונים מודפסים: מה שמעל הקיפול של העיתון רואים בדוכן. באנגלית: Above the fold. באנר מעל הקפל — כמעט כל מי שנכנס רואה. באנר בתחתית העמוד — רק מי שגלל עד הסוף.
תחשבו על חלון ראווה ברחוב. חלון בגובה העיניים, ליד הכניסה — כולם רואים. חלון באותה חנות, אבל בקומה השנייה — רק מי שמרים את הראש. שניהם ״חלון ראווה״, ומחירם צריך להיות שונה.
ולכן, כשאתר מציע לכם ״באנר בעמוד הבית״ — זה עוד לא מספיק. שואלים: איפה בעמוד? מעל הקפל או למטה? ומה קורה בטלפון? כי בהרבה אתרים, יותר ממחצית הקוראים מגיעים מהנייד — ושם המיקומים נראים אחרת לגמרי.
בואו נתרגל״חיפה עכשיו״ מציע שני באנרים באותו מחיר: אחד בראש עמוד הבית, ואחד בתחתית עמוד הבית, מעל הפוטר. איזה שווה יותר — ולמה?לחצו לתשובה
הבאנר בראש העמוד, מעל הקפל. כמעט כל מי שנכנס לעמוד הבית רואה אותו. לתחתית העמוד מגיעים רק חלק מהקוראים — ולכן הרבה מה״חשיפות״ שם הן חשיפות שאף אחד לא ראה.
אם בכל זאת מציעים את התחתון — הוא צריך להיות זול בהרבה.
חלק 2 מתוך 7הגדלים: מה המספרים במפרט אומרים
עכשיו נפענח את המפרט של שירן. כל גודל של באנר כתוב כשני מספרים: רוחב × גובה, בפיקסלים.
נקודה אחת קטנטנה על המסך. כל תמונה במסך בנויה מאלפי נקודות כאלה. ״300×250״ = באנר ברוחב 300 נקודות ובגובה 250 — בערך ריבוע בגודל כף יד במסך מחשב.
אלה הגדלים הנפוצים ביותר. הם לא חוק — כל אתר והמפרט שלו — אבל תפגשו אותם כמעט בכל מקום:
| גודל | איך הוא נראה | איפה הוא בדרך כלל |
|---|---|---|
| 300×250 | כמעט ריבוע | בצד, בתוך כתבה, בטלפון. הגודל הכי נפוץ |
| 728×90 | פס רחב ונמוך | ראש העמוד במחשב |
| 970×250 | פס רחב וגבוה (״בילבורד״) | ראש עמוד הבית במחשב. בולט מאוד |
| 300×600 | מלבן גבוה וצר | בצד, במחשב |
| 320×50 | פס דק | בטלפון, לרוב דביק בתחתית המסך |
עכשיו מבינים מה קרה לאהרן. המעצב לקח באנר אחד עמוס, והקטין אותו לכל הגדלים. אבל 320×50 הוא לא ״970×250 קטן״. הוא צורה אחרת, עם מקום לחמש-שש מילים בקושי.
הכלל: מסר אחד — מותאם לכל גודל.
- בגדלים הגדולים (970×250, 300×600): מסר, תמונה, לוגו וכפתור.
- בגדלים הבינוניים (300×250, 728×90): מסר קצר, לוגו, כפתור.
- בגדלים הקטנים (320×50): רק המסר הכי קצר ולוגו. לפעמים רק שלוש מילים.
כמו שלט של חנות: על הקיר של הבניין יש מקום לשם, לוגו וסלוגן. על כרטיס הביקור — רק שם וטלפון. אותה חנות, אותה זהות — אבל לא מכווצים את השלט של הבניין לכרטיס ביקור.
ומה ההבדל מפייסבוק? בפייסבוק מכינים בעיקר שלושה יחסים — מרובע, מאורך ומאונך (זוכרים 1:1, 4:5 ו-9:16 משיעור 6?), והמערכת מתאימה. באתרים יש הרבה גדלים קבועים, וכל אחד צריך עיצוב משלו.
בואו נתרגלהמעצב שואל: ״לבאנר 320×50 בטלפון, מה לשים: רשימת שלושת הקורסים, את המסר ׳מקצוע חדש — בלי תואר של 3 שנים׳, או תמונה של הכיתה?״ מה תענו?לחצו לתשובה
את המסר הקצר, עם לוגו קטן. ברצועה כזו אין מקום לרשימה ולא לתמונה — אף אחד לא יצליח לקרוא אותן.
אפשר אפילו לקצר עוד: ״מקצוע חדש ב-8 חודשים ←״. את כל השאר הקורא יגלה אחרי הלחיצה.
חלק 3 מתוך 7כל האתר, מיקום מסוים, או רוטציה
אותו באנר יכול להיקנות בכמה צורות. והמחיר — וגם מה שתקבלו בפועל — שונים מאוד.
Run of Site: הבאנר מופיע בכל עמודי האתר, במיקומים שהאתר בוחר לפי מה שפנוי. הכי זול לאלף חשיפות — אבל אין לכם שליטה איפה בדיוק תופיעו. לפעמים בכתבה על פוליטיקה, לפעמים בתחתית מדור הספורט.
מדור מסוים. הבאנר מופיע רק במדור — למשל ״חינוך ולימודים״ או ״קריירה״. יקר יותר לאלף חשיפות, אבל הקוראים שם קרובים יותר לנושא שלכם. זה הכי קרוב באתר ל״טירגוט״ של פייסבוק: לא בוחרים את האדם — בוחרים את התוכן שהוא קורא.
מיקום ספציפי. ״באנר עליון בעמוד הבית״. המקום הכי בולט — והכי יקר. בדרך כלל במחיר קבוע לתקופה (זוכרים משיעור 10?).
השתלטות. כל המקומות בעמוד הבית לכם, ליום. מתאים לרגע אחד חשוב: יום לפני היום הפתוח, או ביום פתיחת ההרשמה.
ועכשיו — מה קרה לבאנר של אהרן, שלא הופיע כשרענן את העמוד?
כמה מפרסמים חולקים את אותו מיקום. בכל כניסה מוצג אחד מהם. אם יש שלושה מפרסמים ברוטציה, כל אחד מופיע בערך בשליש מהכניסות. נקרא גם ״חלוקת נוכחות״ (Share of Voice).
הבאנר העליון ב״חיפה עכשיו״ היה ברוטציה עם עוד שני מפרסמים. אז שני שליש מהזמן — הופיעו אחרים. זה לא בהכרח רע. אבל זה משנה את החשבון לגמרי:
| נתון | בלי רוטציה | ברוטציה עם עוד 2 |
|---|---|---|
| כניסות לעמוד הבית בשבוע | 150,000 | 150,000 |
| החשיפות שלכם | 150,000 | כ-50,000 |
| מחיר לשבוע | ₪2,000 | ₪2,000 |
| עלות לאלף חשיפות | כ-₪13 | כ-₪40 |
חלק 4 מתוך 7באנר שאף אחד לא ראה: נראות ותדירות
הנה עובדה שמפתיעה כמעט כל מי שמתחיל: חשיפה בדוח של אתר לא אומרת שמישהו ראה את הבאנר.
איך זה ייתכן? חשיפה נספרת כשהבאנר נטען בעמוד. אבל אם הבאנר יושב בתחתית העמוד, והקורא קרא שתי פסקאות ויצא — הבאנר נטען, נספר כחשיפה, ואף עין לא ראתה אותו.
האם הבאנר באמת הופיע על המסך, מספיק זמן כדי שאפשר היה לראות אותו. לפי ההגדרה המקובלת בתעשייה, באנר נחשב ״נראה״ אם לפחות חצי ממנו היה על המסך לפחות שנייה אחת ברצף. דוגמה: מתוך 100,000 חשיפות, 55,000 היו ״נראות״ — נראות של 55%.
תחשבו על שלט חוצות שתלוי במנהרה חשוכה. כל מכונית שעוברת ״נספרת״ — אבל אף נהג לא ראה אותו. חשיפה בלי נראות היא שלט במנהרה.
ולמה זה חשוב לכסף שלכם? בואו נחשב:
- קניתם 300,000 חשיפות ב-₪30 לאלף = ₪9,000.
- הנראות הייתה 50%. כלומר רק 150,000 חשיפות היו על המסך באמת.
- המחיר האמיתי לאלף חשיפות שנראו: ₪9,000 ÷ 150 = ₪60. פי שניים.
מה עושים עם זה?
- שואלים מראש: ״מה הנראות הממוצעת במיקום הזה?״ באתרים מקצועיים יש תשובה.
- מבקשים בדוח: חשיפות וגם אחוז נראות.
- מעדיפים מיקומים עם נראות גבוהה: ראש העמוד, בתוך הכתבה, דביק בנייד — בדרך כלל עדיפים על תחתית העמוד.
ועוד דבר: תדירות. זוכרים מה זו תדירות משיעור 3? כמה פעמים בממוצע כל אדם ראה את המודעה. באתר מקומי יש קוראים נאמנים שנכנסים עשר פעמים ביום. בלי הגבלה, אותו אדם יכול לראות את הבאנר שלכם 40 פעמים בשבוע — ו-300,000 החשיפות שקניתם הגיעו בעצם לקומץ אנשים.
תקרה שהאתר מגדיר: ״אותו אדם לא יראה את הבאנר יותר מ-3 פעמים ביום״, לדוגמה. באנגלית: Frequency Cap. ככה החשיפות מתפזרות על יותר אנשים שונים.
בפייסבוק המערכת מנהלת את התדירות בעצמה ומראה לכם אותה בדוח. באתר — צריך לבקש הגבלת תדירות ולבקש לראות בדוח כמה אנשים שונים ראו את הבאנר.
חלק 5 מתוך 7מאחורי הקלעים: מערכת הגשה, קבצים ומשקל
איך אתר יודע איזה באנר להציג לכל קורא, ואיך הוא סופר חשיפות? יש לו מערכת בשביל זה.
המערכת שבה האתר מעלה את כל הבאנרים, מגדירה איפה ומתי כל אחד מופיע, ובכל כניסה של קורא — בוחרת איזה באנר להציג. היא גם סופרת חשיפות וקליקים. באנגלית: Ad Server. דוגמה מוכרת: Google Ad Manager.
תחשבו על מנהל במה בתיאטרון. הוא מחליט איזה שחקן עולה מתי, לפי לוח הזמנים, ובסוף הערב הוא זה שיודע כמה פעמים כל אחד עלה. ואם הוא טעה בלוח — שחקן לא עלה, ואף אחד בקהל לא יודע למה.
למה זה חשוב לכם?
- ממנה מגיע הדוח. כשאתם מקבלים ״290,000 חשיפות״, המספר הזה יצא מהמערכת. אפשר לבקש צילום מסך מתוכה — לא רק טבלה באקסל. (נרחיב בשיעור 15.)
- בה מוגדרים התאריכים, הרוטציה והגבלת התדירות. טעות בהגדרה = באנר שלא עלה, או עלה רק בטלפון.
- בה מוגדר הקישור. הקישור שעליו לוחצים בבאנר מגיע מכם. אתם תיתנו קישור מתויג, כדי לדעת מה הגיע מכל באנר. (שיעור 14.)
סוגי קבצים. במפרט כתוב לרוב משהו כמו ״JPG, PNG, GIF או HTML5״. בפשטות:
- תמונה רגילה (JPG / PNG) — באנר סטטי. פשוט, זול, עובד בכל מקום.
- באנר מונפש — באנר עם תנועה: מסר שמתחלף, אלמנט שזז. נבנה כקובץ GIF או HTML5.
צורה לבנות באנר מונפש כמו ״דף אינטרנט קטנטן״: טקסט, תמונות ותנועה. הוא נראה חד יותר מ-GIF ושוקל פחות. המעצב צריך לדעת להכין אותו, וכל אתר אומר בדיוק איך הוא רוצה לקבל אותו.
באנר מונפש תופס יותר את העין — אבל יש לו מלכודת: הקורא רואה רק שנייה או שתיים ממנו. אז המסר החשוב צריך להיות ברור גם בתמונה הראשונה וגם באחרונה, כי באנימציה לרוב יש הגבלת זמן (למשל, עד 15 שניות) ואחריה היא נעצרת על המסגרת האחרונה.
משקל הקובץ. ״עד 150KB״ — זו הגבלה על גודל הקובץ, לא על הגודל במסך. אתרים מגבילים את זה כי באנר כבד מאט את טעינת העמוד, והקוראים כועסים. באנר שחורג מהמשקל — פשוט יוחזר אליכם לתיקון, ובינתיים ימי הריצה רצים.
חלק 6 מתוך 7מדמי תוכן: מודעות שנראות כמו כתבות
גללתם פעם עד סוף כתבה באתר חדשות, וראיתם תיבה כמו ״כתבות שאולי יעניינו אתכם״ או ״עוד ברשת״? כותרת מסקרנת, תמונה קטנה, ומתחת — מילה קטנה: ״ממומן״. זה מדמי תוכן.
מודעות שנבנות כמו כותרת של כתבה: תמונה + כותרת, ולפעמים שורה קצרה. הן מופיעות בתוך האתר — בין הכתבות בעמוד הבית או בתיבות המלצות מתחת לכתבות — ונראות כמו חלק מהאתר. באנגלית: Native Ads. דוגמה: ״איך הפכה מוכרת בחנות בגדים למנהלת חשבונות תוך 8 חודשים״, עם תמונה של אישה ליד מחשב, וכיתוב ״ממומן״.
שימו לב — ההבדל הכי חשוב בשלב הזה:
- מדמי תוכן = מודעה קטנה שנראית כמו כותרת. זו רק ״הדלת״.
- כתבת תוכן = כתבה שלמה, ממומנת, שמתפרסמת באתר. היא ״החדר״ שאליו נכנסים. (שיעור 12.)
הרבה פעמים משלבים: יחידת מדמי תוכן מובילה לכתבת תוכן. אבל אלה שני דברים שונים, שנקנים בנפרד.
מי מוכר מדמי תוכן? שני מקורות:
- האתר עצמו — יחידות שהאתר מוכר ישירות, למשל ״כתבה מקודמת״ בין הכותרות בעמוד הבית.
- רשתות תוכן — חברות שמציגות את התיבות האלה באלפי אתרים.
חברה שמחזיקה את תיבות ההמלצות (״אולי יעניין אתכם״) בהרבה אתרים, ומוכרת בהן מקום למפרסמים. דוגמאות מוכרות: טאבולה ואאוטבריין. מפרסמים נכנסים למערכת שלהן, מעלים כותרות ותמונות, ומשלמים לפי קליק.
ופה העולמות מתערבבים: רשת תוכן עובדת הרבה יותר כמו פייסבוק מאשר כמו אתר. יש מערכת, שירות עצמי, תקציב יומי, מחיר לקליק — ואלגוריתם שלומד אילו כותרות מקבלות קליקים ומציג אותן יותר. ההבדל הגדול: אתם מופיעים בתוך אתרי תוכן, ליד כתבות — לא בפיד של רשת חברתית.
איך משלמים? בדרך כלל לפי קליק (CPC). לדוגמה ₪1–2 לקליק. זה נשמע זול לעומת פייסבוק — ופה צריך לעצור ולחשוב.
מדמי תוכן הם כמו שלט ״מבצע!״ בכניסה לחנות: הרבה אנשים נכנסים מסקרנות, מעיפים מבט ויוצאים. זה לא אומר שהשלט גרוע — זה אומר שמי שנכנס עוד לא החליט לקנות.
מי שלוחץ על מדמי תוכן הוא סקרן, לא מחפש. הוא קרא כתבה על משהו אחר לגמרי, ראה כותרת מעניינת, ולחץ. הוא לא חיפש קורס. ולכן:
- הכותרת חייבת להיות כנה. כותרת סנסציונית (״לא תאמינו מה קרה למוכרת מחיפה!״) תביא הרבה קליקים זולים — של אנשים שיתאכזבו ויעזבו מיד. וגם יפגעו באמון במכללה.
- הסימון ״ממומן״ הוא חלק מהעסקה. הרשתות והאתרים מוסיפים אותו, וזה טוב לכם: מי שלוחץ יודע שזה פרסום, ולא מרגיש מרומה.
- כותרת ותמונה הן כל המודעה. אין כפתור גדול, אין טקסט ארוך. בודקים כמה כותרות שונות — בדיוק כמו שבודקים זוויות בפייסבוק (שיעור 6).
חלק 7 מתוך 7לאן שולחים קליק ממדמי תוכן — ותרגיל זיהוי
אהרן רצה לשלוח את הקליקים של ״קריירה פלוס״ ישר לטופס. בואו נבין למה זה בדרך כלל לא רעיון טוב.
תזכרו מי לוחץ: סקרן, באמצע קריאה, שלא חיפש קורס. אם הוא לוחץ על כותרת שנראית כמו כתבה, ומגיע לטופס ״השאירו פרטים״ — הוא מרגיש שעבדו עליו. הוא ציפה לקרוא משהו, וקיבל בקשה לטלפון.
לכן מדמי תוכן מובילים בדרך כלל לתוכן:
- כתבת תוכן באתר תוכן (שיעור 12),
- או מאמר בבלוג שלכם — כמו שלמדנו בשיעור 7 — שמסביר, מספר סיפור, ובסופו מזמין להשאיר פרטים.
ובנוסף, הרבה רשתות תוכן בודקות את הדף שאליו שולחים, ולא תמיד מאשרות לשלוח ישר לטופס. שווה לשאול מראש.
בואו נראה בחשבון למה זה משתלם, לדוגמה, עם ₪3,000 ב-₪1.5 לקליק = 2,000 קליקים:
| מסלול | מה קורה | לידים (לדוגמה) |
|---|---|---|
| ישר לטופס | רוב הסקרנים יוצאים מיד; מעטים משאירים פרטים, וחלקם לא זוכרים שהשאירו | כ-15, באיכות נמוכה |
| למאמר שמסביר ← טופס בסוף המאמר | רבים קוראים; מי שהגיע לסוף ולחץ כבר מבין מה זה הקורס | כ-30, ״חמים״ יותר |
המספרים לדוגמה — אבל ההיגיון קבוע: סקרן צריך קודם הסבר, אחר כך בקשה. וזו גם הסיבה שלא שופטים מדמי תוכן לפי מחיר הקליק. קליק ב-₪1.5 שלא הוביל לכלום — יקר יותר מקליק ב-₪5 בפייסבוק שהביא ליד.
בואו נתרגלב״קריירה פלוס״ הציעו ₪2.5 לקליק במדמי תוכן. בפייסבוק אהרן משלם בערך ₪4 לקליק. אבי אומר: ״מעולה, מדמי תוכן זול יותר!״. מה חסר בהשוואה?לחצו לתשובה
חסר מה קורה אחרי הקליק. צריך להשוות עלות לליד — ובסוף עלות לנרשם — ולא עלות לקליק.
קליק ממדמי תוכן הוא של סקרן שלא חיפש קורס; קליק מפייסבוק הגיע אחרי מודעה שמציגה הצעה ברורה. אם מ-100 קליקים ממדמי תוכן יוצא ליד אחד, ומ-100 קליקים בפייסבוק יוצאים 4 — הליד ממדמי תוכן עולה ₪250, והליד מפייסבוק ₪100.
ועכשיו — תרגיל. בכל העולם הזה, הדבר הראשון הוא לזהות מה אתם רואים. כי כל צורה נקנית אחרת, נמדדת אחרת ועושה עבודה אחרת.
מה צורת הפרסום בכל אחד מהמקרים?
מלבן עם לוגו המכללה וכפתור ״ליום הפתוח״, בצד של כתבה על מזג האוויר
בתיבה ״אולי יעניין אתכם״ מתחת לכתבה: תמונה של אישה ליד מחשב והכותרת ״ממוכרת בחנות למנהלת חשבונות ב-8 חודשים״, עם הכיתוב ״ממומן״
כתבה שלמה באתר, עם ראיון עם מנהל המכללה ועם בוגרת, ובראשה ״תוכן שיווקי בשיתוף המכללה״
לפני שמתחיל סרטון חדשות באתר, רצה פרסומת של 15 שניות עם כפתור ״דלגו״
פס דק בתחתית מסך הטלפון שנשאר במקום כשגוללים, ובו ״מקצוע חדש ב-8 חודשים ←״
בקצרה
- באנר יושב במקום קבוע בעמוד — ומיקום מעל הקפל, בתוך הכתבה או דביק בנייד שווה יותר מתחתית העמוד.
- גדלים נפוצים: 300×250, 728×90, 970×250, 300×600, 320×50. מסר אחד, מותאם לכל גודל — לא מכווצים.
- שואלים: כל האתר, מדור, מיקום — ורוטציה עם כמה מפרסמים? זה משנה את המחיר האמיתי לאלף חשיפות.
- חשיפה ≠ ראו. מבקשים נראות והגבלת תדירות — ומחשבים מחיר לאלף חשיפות שנראו.
- מערכת הגשת המודעות של האתר סופרת הכול. מכבדים את המפרט: גדלים, סוג קובץ, משקל.
- מדמי תוכן = כותרת ותמונה שנראות כמו כתבה, מסומנות ״ממומן״, בדרך כלל בתשלום לקליק. זה לא כתבת תוכן.
- קליק ממדמי תוכן הוא של סקרן — שולחים אותו לתוכן שמסביר, ושופטים לפי עלות לליד, לא לפי מחיר הקליק.
באנר אחד שאפשר לקרוא, ומאמר במקום טופס
אהרן התחיל מהבעיה הדחופה: הבאנר שלא הופיע.
הוא שאל את שירן, והתברר שהמיקום העליון בעמוד הבית ברוטציה עם עוד שני מפרסמים. ״זה כתוב בכרטיס המחירים,״ היא אמרה. (זה באמת היה כתוב — בשורה קטנה.) אבל ההזמנה של אהרן כללה התחייבות ל-280,000 חשיפות, אז שירן הציעה: הבאנר יקבל בלעדיות בשלושת הימים שלפני היום הפתוח, ובנוסף — 300×250 בתוך כתבות במדור ״חינוך ולימודים״. אהרן ביקש שזה ייכתב, וביקש גם אחוז נראות בדוח.
אחר כך — המעצב. אהרן כתב לו בריף חדש: מסר אחד — ״רוצים מקצוע חדש — בלי תואר של 3 שנים?״, לוגו, וכפתור ״ליום הפתוח ←״. בגדלים הגדולים — גם תמונה של הבוגרת מהסרטון. ב-320×50 — רק ״מקצוע חדש ב-8 חודשים ←״ ולוגו קטן. בלי רשימת קורסים, בלי תאריכים.
ואז — ״קריירה פלוס״. אהרן לא שלח את הקליקים לטופס. הוא לקח את המאמר שכתב בבלוג של המכללה בשיעור 7 — ״מה זה בעצם הנהלת חשבונות סוג 1, ומה עושים עם זה אחרי 8 חודשים?״ — והוסיף בסופו טופס קצר. הוא העלה ארבע כותרות שונות, ונתן לרשת למצוא את הטובה.
בסוף התקופה:
| ערוץ | מה קרה |
|---|---|
| באנרים ב״חיפה עכשיו״ | 295,000 חשיפות, נראות 61%, כ-350 קליקים, 3 לידים |
| מדמי תוכן ב״קריירה פלוס״ (₪1,500) | 600 קליקים, 6 לידים — ₪250 לליד |
הכותרת שניצחה? לא הכי מסקרנת. דווקא הכי פשוטה: ״מה עושה מנהלת חשבונות סוג 1 — ואיך לומדים את זה ב-8 חודשים״.
ו-6 לידים? לא הרבה — ₪250 לליד, יקר יותר מפייסבוק. אבל איש המחשבים הראה לאהרן שמי שהגיע מהכותרות נשאר במאמר כמה דקות וקרא אותו עד הסוף. ויועצת הלימודים שמעה מכמה מתעניינים — גם כאלה שהשאירו פרטים דרך פייסבוק — ״קראתי אצלכם את המאמר על סוג 1״. מדמי תוכן שמובילים למאמר לא מביאים הרבה לידים ישירים. הם מחממים: הסקרן שקרא היום את המאמר הוא מי שיגיב למודעה שלכם בשבוע הבא.
והבאנר? 3 לידים לא נשמעים כמו הרבה. אבל יועצת הלימודים שמה לב לדבר מוזר: בתקופה הזו, הרבה אנשים מחיפה התקשרו ואמרו ״ראיתי אתכם ב׳חיפה עכשיו׳״ — ולא השאירו פרטים דרך הבאנר בכלל. איך מודדים דבר כזה? נגיע לזה בשיעורים 14–15.
ובינתיים, ״קריירה פלוס״ שלחו הצעה חדשה: ״הכותרות שלכם עובדות. מה דעתכם על כתבה אמיתית, שהכותבים שלנו יכתבו?״
פראייר מול מקצוען
| ✕ פראייר | ✓ מקצוען |
|---|---|
| מכווצים באנר עמוס לכל הגדלים | מסר אחד, מותאם לכל גודל — וב-320×50 רק כמה מילים |
| קונים ״באנר בעמוד הבית״ ולא שואלים איפה בדיוק | שואלים: מעל הקפל? בנייד? ברוטציה עם כמה מפרסמים? |
| סופרים חשיפות כאילו כולן נראו | מבקשים נראות והגבלת תדירות, ומחשבים מחיר לאלף חשיפות שנראו |
| שולחים קליקים ממדמי תוכן ישר לטופס, ושופטים לפי מחיר הקליק | מובילים לתוכן שמסביר, ושופטים לפי עלות לליד ולנרשם |